אין “תקן” אחד לווסת שצריך להשוות אליו. הווסת שונה מאישה לאישה ועשויה להשתנות אצל אותה אישה בשלבי חיים שונים. לכן השאלה החשובה ביותר אינה “כמה דימום אמור להיות”, אלא: האם הדימום מפריע לחיים שלך?

סימנים לווסת כבדה יכולים להיות, למשל: תחבושת או טמפון שמתמלאים כמעט כל שעה במשך כמה שעות ברציפות; צורך בהגנה כפולה (טמפון ותחבושת יחד); יציאה של קרישי דם גדולים; דימום שנמשך יותר משבוע; דם שחודר לבגדים או למצעים; ויתור על עבודה, פגישות או פעילות רגילה בימי הדימום. אם את מזהה את עצמך בחלק מאלה, כדאי לקבוע תור — לא משום שבהכרח יש משהו רע, אלא משום שאפשר וכדאי לבדוק דימום כזה, ולעיתים קרובות אפשר גם להפחית אותו.

חשוב גם: איבוד דם רב לאורך זמן עלול לגרום בהדרגה לאנמיה (חוסר דם) — ולכן וסת כבדה מלווה לפעמים בעייפות ובחולשה מתמשכות. זו עוד סיבה לא להתעלם מווסת כבדה, אלא לספר עליה לרופא.

לפני הביקור כדאי לאסוף כמה תצפיות: כמה ימים נמשך הדימום, באיזו תדירות את מחליפה תחבושת או טמפון ומה נעשה קשה ביומיום. הערות קצרות עוזרות לזכור פרטים ולומר לרופא מה חשוב לך — אבל אין צורך בתיעוד מלא. מספיק לספר במה הבחנת; אל תדחי את הביקור בגלל שאין לך הערות.

כלל נפרד: על דימום או הכתמה אחרי יחסי מין, בין שתי וסתות או אחרי גיל המעבר תמיד צריך לספר לרופא — יהיה הווסת שלך בדרך כלל כפי שיהיה.

עזרה דחופה: דימום כבד מאוד עם חולשה, סחרחורת, תחושת עילפון, התעלפות או כאב חזק הוא מצב שמחייב פנייה דחופה לעזרה רפואית.

מקורות: [1] NHS — Heavy periods; [2] חומרים למטופלות ממוסדות NHS.