לרובנו יש פערים ברישומים: שבוע חופשה, כמה ימים של שכחה, הפסקה ארוכה. זה רגיל. רק כדאי לדעת איך לקרוא את הפערים האלה.

הכלל החשוב ביותר: היעדר רישום פירושו היעדר מידע — לא מידע שלא קרה דבר.

יום בלי הערה אינו כמו יום שבו כתבת “אני מרגישה טוב”. כשאת עוברת על התצפיות אחרי זמן מה (או מראה אותן לרופא), התייחסי לימים הריקים כאל “לא ידוע”, לא “הכול בסדר”. התייחסות לימים ריקים כאל ימים טובים עלולה לעוות את התמונה כולה. לאיזה כיוון — אי אפשר לדעת, כי בדיוק זה לא תועד.

לכן כדאי להבחין בין שלושה סוגי רישומים: “יש תסמינים”, “אין תסמינים” (זה רישום בעל ערך!) וכשמשלימים בדיעבד — “לא זוכרת”. הערה קצרה כמו “בלי כאב” אומרת יותר מיום ריק. אם את מוסיפה משהו כמה ימים אחר כך, סמני שזו השלמה מאוחרת — למשל ברישום תאריך ההשלמה. כך את והרופא תוכלו להבחין בין תצפית מאותו יום לבין שחזור מהזיכרון.

האם פערים הופכים את ההערות לחסרות תועלת? לא. גם הערות לא סדירות עוזרות לזהות דברים שחוזרים ולהכין שאלות לביקור. אין צורך “להשלים” דבר: רישום כן עם פערים עדיף על רישום שמולא בכוח. סדירות היא הרגל מועיל, לא חובה.

והכלל החשוב מכולם: הערות לעולם אינן כרטיס כניסה לרופא.

אם משהו מדאיג אותך, קבעי תור במועד הפנוי המוקדם ביותר — אפשר להגיע בלי שום הערות. בתסמינים פתאומיים, כמו דימום כבד מאוד או כאב חזק שהופיע בפתאומיות, פני לעזרה בדחיפות.